סיפוק סקרנותנו הוא אחד ממקורות האושר הגדולים ביותר

לינוס פאולינג

״מהי המשאלה שלי כאמנית? ליצור יצירות הגורמות למתבונן בהן לחלום בהקיץ לרגע אחד, כל יום מחדש. עבודותיי הן כמו עדיים לכתלים.

כאשר מראה כלשהו לוכד את עיני ומדבר אל ליבי, אני מוצאת אתגר בניסיון לתת לכך פרשנות אישית דרך יצירת הפסיפס. 
הרעיונות האמנותיים שלי מגיחים ועולים כמו גלים, כמו דחפים, אך היצירה עצמה מתבצעת בצורה איטית ומדויקת. אני מובלת על ידי פרץ של מחשבות, אך בו זמנית, מלאכת המחשבת של הפסיפס דורשת ממני קצב איטי ומחושב. ביצירת הפסיפס, אינני יכולה למהר. כמו בשחמט.

עיניי 'טועמות' בזמן העבודה, העין דרוכה תוך כדי היצירה ומתרכזת עם השלמתה. העיניים מתנועעות ללא הרף – אני בודקת מקרוב, לפרטי פרטים, ובאותה עת, אני בוחנת את המכלול. עיניי רוקדות את ריקוד הפסיפס.

תוך כדי תהליך היצירה, אני נהנית לגלות את המקרי. הרעיון אולי נמצא אך הדרך אינה ברורה. אני מלאת התלהבות מה'שיטוט' המנטאלי שעובר עלי, ומהות עבודתי היא תנועה קצבית. כל יצירה היא מסע חדש לעולם קריאטיבי, והאושר הגדול ביותר שלי הוא לחלוק זאת עם אחרים. כאשר אני יוצרת, אני שואפת להיות בו בזמן בעולם המודע וגם בזה שלא.

שיבוץ אבני פסיפס משול לצירוף מילים, לחיבור משפטים. מעשה הפסיפס מצרף חלקים הנפרדים זה מזה, וכוונתו לחשוף את עוצמתם של צבעים, מרקמים וצורות המשתלבים לאחד. כל צבע וכל מרקם שומר על זהותו והחומר עצמו אינו עובר שינוי מהותי, אך שיח חדש נוצר בין כל הפרגמנטים שחברו יחד.

אני משתמשת בעיקר במה שקרוי בלשון מקצועית טכניקת "אופוס פלדיאנום"
(Opus Palladianum) או "קרייזי פבינג" (Crazy Paving): "ריצוף פראי/מטורף". 
אבני פסיפס שנחתכו באופן ספונטני ובלתי מתוכנן מונחות כך שיתאימו זו לזו. בעזרת טכניקה זו, אני מעניקה ליצירה חיוניות ועליזות, אקספרסיביות ושעשוע - תכונות אותן קשה להשיג כאשר מסדרים אבני פסיפס מסותתות בצורה אחידה וסימטרית.

בעבודתי, לאור יש תפקיד מכריע והוא להבליט את ההרכב של הטקסטורות. באמצעות השימוש בחומרים שונים ובטכניקות שונות, מושגת ביצירה צורת הבעה ייחודית, אותה אני מכנה 'דרך המשחק' שלי.״